מדריך · ארכיטקטורה
ניתוח פונקציונלי בהנדסת מערכות: מדרישות לפונקציות מוקצות
האזנה למדריך 24 דק׳
ניתוח פונקציונלי בהנדסת מערכות הופך דרישות לפונקציות שמערכת חייבת לבצע, מסדר אותן בזרימה, מגדיר מה עובר ביניהן ומקצה אותן לרכיבים. המדריך הזה עוסק בשיטה ועובר על דוגמה אחת מקצה לקצה: EO-1, CubeSat בגודל 6U לתצפית על כדור הארץ, מהפונקציה העליונה ועד בדיקת כיסוי שמוצאת פערים אמיתיים.
בדף זה
- מהו ניתוח פונקציונלי
- היכן הוא משתלב בתהליך הנדסת המערכות
- פונקציות לעומת רכיבים
- הפונקציה העליונה ורמות הפירוק
- זרימה פונקציונלית: רצף, מקביליות, חלופות ולולאות
- קלטים, פלטים ותצוגת N2
- הקצאה: דרישות לפונקציות, פונקציות לרכיבים
- בדיקת שלמות
- טעויות נפוצות
- דוגמה מעשית: ניתוח פונקציונלי של CubeSat
- לנסות ב-Holarch
- לאן ממשיכים
מהו ניתוח פונקציונלי
ניתוח פונקציונלי מתאר מערכת לפי מה שהיא עושה, לפני שמחליטים ממה היא עשויה. התוצאה שלו היא ארכיטקטורה פונקציונלית: אוסף פונקציות, מסודרות בהיררכיה, עם הסדר שבו הן פועלות והפריטים שהן מחליפות. כל פונקציה עוקבת אחורה לדרישות שהיא עומדת בהן, וברגע שהתכן מתגבש, קדימה לרכיב שמבצע אותה.
העבודה עונה על ארבע שאלות:
- מה המערכת חייבת לעשות כדי לעמוד בדרישות שלה?
- איך כל פונקציה מתפרקת לפונקציות קטנות יותר?
- באיזה סדר הפונקציות פועלות, ומה כל אחת צריכה מהאחרות?
- איזה רכיב מבצע כל פונקציה, והאם משהו נשאר לא מכוסה?
הטכניקה ותיקה ועדיין רלוונטית. דיאגרמות בלוקים של זרימה פונקציונלית (FFBD) ותרשימי N2 יצאו מתוכניות תעופה וחלל לפני עשרות שנים ועדיין הן הדרך המקובלת להציג זרימה פונקציונלית וממשקים פונקציונליים. כלים מבוססי מודל שומרים על אותם רעיונות ומאחסנים אותם כמודל מחובר אחד במקום כשרטוטים נפרדים.
היכן הוא משתלב בתהליך הנדסת המערכות
ISO/IEC/IEEE 15288 מתאר את התהליכים הטכניים של מחזור החיים של מערכת. ניתוח פונקציונלי נמצא בין שניים מהם: הוא מתחיל מהתוצר של הגדרת דרישות המערכת ומזין את הגדרת הארכיטקטורה. בפועל הסדר הוא:
- צורכי בעלי עניין ודרישות מערכת. מנסחים את הבעיה, וכותבים וסוקרים את הדרישות. ניתוח פונקציונלי טוב רק כמו הקלט שלו; המדריך לכתיבת דרישות טובות עוסק בצעד הזה.
- ניתוח פונקציונלי. הדרישות הופכות לפונקציות, לזרימה ולממשקים פונקציונליים. זו התצוגה הלוגית של הפתרון, עדיין ללא בחירות של חומרה ותוכנה.
- ארכיטקטורה פיזית. בוחרים רכיבים ומקצים להם את הפונקציות. ממשקים בין פונקציות הופכים לממשקים בין רכיבים. המדריך לארכיטקטורת מערכת עוסק בצעד הזה, עם שכבה לוגית בין פונקציות לרכיבים.
- תכנון אימות. כל דרישה מקבלת דרך להראות שהיא מתקיימת, שנרשמת במטריצת אימות דרישות, והפונקציה והרכיב שעומדים בה אומרים לצוות הבדיקות היכן לחפש.
הצעדים לא באים בהכרח בזה אחר זה. INCOSE Systems Engineering Handbook מתאר את הלולאות ביניהם: ניתוח פונקציות חושף דרישות חסרות או עמומות (לולאת הדרישות), והקצאה שלהן מראה מתי פונקציה בלתי אפשרית או יקרה מדי לכל רכיב מועמד (לולאת התכן). צפו לעדכן את הדרישות במהלך הניתוח הפונקציונלי, ולעדכן את הפונקציות כשהתכן הפיזי משתנה.
פונקציות לעומת רכיבים
פונקציה היא התמרה: היא מקבלת קלטים ומפיקה פלטים, או משנה את המצב של משהו. רכיב הוא אלמנט פיזי או תוכנתי שמבצע את העבודה. ההפרדה בין השניים היא עיקר השיטה: היא מאפשרת להשוות תכנים שונים שמבצעים את אותן פונקציות, וזה מה שניתוח חלופות עושה.
| פונקציה | רכיב | |
|---|---|---|
| עונה על | מה צריך לעשות? | מה עושה את זה? |
| נקרא בשם של | פועל ושם עצם: Estimate Attitude | שם עצם: Star Tracker |
| משתנה כאשר | הדרישות משתנות | התכן משתנה |
| היררכיה | פירוק לתת-פונקציות | הרכבה של חלקים |
| מחוברים באמצעות | קלטים ופלטים (פריטים) | ממשקים פיזיים או לוגיים |
שמות טובים לפונקציות ניטרליים לפתרון. Store Payload Data משאיר מקום לזיכרון הבזק, למקליט מצב מוצק או לחוצץ במצלמה; Write to Flash Card כבר בחר את החומרה. מבחן שימושי הוא לשאול אם שני תכנים שונים למדי יכולים לבצע שניהם את הפונקציה כפי שנקראה. אם רק אחד יכול, השם מכיל החלטת תכן.
הפונקציה העליונה ורמות הפירוק
ניתוח פונקציונלי מתחיל בפונקציה עליונה אחת שמציינת את מטרת המערכת, כמו Perform EO-1 Mission. היא מפורקת לפונקציות ברמה הראשונה שיחד עושות כל מה שהפונקציה העליונה מבטיחה, וכל אחת מהן אפשר לפרק שוב. התוצאה היא עץ פונקציות, ממוספר לפי רמה: F0 בראש, F1 עד F11 מתחתיה, ואז F3.1, F3.2 וכן הלאה.
כמה כללי אצבע לעץ:
- שלוש עד שבע פונקציות בכל רמה. פחות מרמז שהרמה לא מוסיפה דבר; יותר הופך את הזרימה לקשה לקריאה ובדרך כלל מסתיר קיבוץ חסר.
- כל רמה שלמה. הצאצאים של פונקציה עושים יחד את כל מה שההורה עושה, ושום דבר אחר. כל מה שהורה עושה ואף צאצא לא מכסה הוא פער.
- רמה אחת בכל פעם. מסיימים את הזרימה והממשקים של רמה אחת לפני שיורדים. פירוט ברמה השלישית מבוזבז אם הרמה הראשונה עומדת להשתנות.
- עוצרים כשאפשר להקצות פונקציה. מפרקים פונקציה עד שהיא נכנסת בתוך רכיב אחד, או עד שהרמה הבאה רק תתאר איך הרכיב הזה עובד מבפנים. מתחת לנקודה הזו העבודה שייכת לתכן של הרכיב עצמו.
זרימה פונקציונלית: רצף, מקביליות, חלופות ולולאות
עץ הפונקציות אומר מה המערכת עושה; הזרימה אומרת באיזה סדר. זרימה משורטטת לפונקציית הורה אחת בכל פעם ומציגה רק את הצאצאים שלה. סימון ה-FFBD משתמש במספר קטן של מבנים:
| מבנה | משמעות | סימון FFBD |
|---|---|---|
| רצף | הפונקציה הבאה מתחילה כשהקודמת מסתיימת | בלוקים שמחוברים בחצים |
| מקביל (AND) | כל הענפים פועלים, והזרימה ממשיכה כשכולם הסתיימו | שער AND פותח וסוגר את הענפים |
| חלופה (OR) | ענף אחד בדיוק פועל, לפי תנאי | שער OR, עם התנאי על כל ענף |
| לולאה | חלק מהזרימה חוזר עד שתנאי מסיים אותו | שער כניסה (LP), שער OR ליציאה וחץ חזרה מעל גוף הלולאה |
| יציאה | יוצא מלולאה מוקדם | סמן יציאה על ענף בתוך הלולאה |
ענף OR יכול להיות ריק: אם אין מטרה בטווח הראייה, לא עושים דבר היא חלופה תקפה. לולאה נובעת בדרך כלל מדרישה שקובעת קצב או חזרה, כמו לחזור על מחזור הצילום בכל הקפה. כדאי לתייג את חץ החזרה במה שמניע את החזרה, כדי שקורא לא יצטרך לנחש.
הזרימה היא גם המקום שבו מתחילות שאלות התזמון. ברגע שלפונקציות יש משכי זמן, אפשר לדמות את אותה זרימה כדי לבדוק אם מחזור נכנס בתקציב הזמן שלו, וזו דרך אחת שבה ניתוח פונקציונלי מזין דרישות ביצועים (המדריך ל-Monte Carlo מראה איך להתייחס למשכי הזמן האלה כהתפלגויות במקום כמספרים בודדים).
קלטים, פלטים ותצוגת N2
פונקציות מחליפות פריטים: נתונים, חומר, אנרגיה או אותות. כל פריט הוא פלט של פונקציה אחת וקלט לאחת או יותר אחרות. מתן שמות לפריטים האלה הוא מה שהופך רשימת פונקציות לארכיטקטורה, כי כל פריט שעובר בין פונקציות הופך לממשק ברגע שהפונקציות מוקצות לרכיבים שונים. הממשקים האלה הם מה שמסמך בקרת ממשקים מגדיר מאוחר יותר בפירוט.
תרשים N2 (נקרא “N בריבוע”) מציג את ההחלפות האלה כמטריצה:
- הפונקציות נמצאות על האלכסון.
- פריט בשורה A, בעמודה B מופק על ידי פונקציה A ומשמש את פונקציה B.
- תאים מעל האלכסון נושאים פריטים קדימה בזרימה; תאים מתחת לאלכסון הם משוב.
- שורה ועמודה נוספות מציגות פריטים שמגיעים מחוץ למערכת או יוצאים ממנה.
התרשים חושף כמה בעיות במבט אחד: פונקציה עם שורה ריקה לא מפיקה שום דבר שמישהו משתמש בו, פונקציה עם עמודה ריקה לא צריכה כלום (נכון לעיתים רחוקות), ואשכול צפוף של תאים מסמן פונקציות ששייכות לאותו רכיב. תאי משוב ראויים למבט שני, כי כל אחד מהם הוא לולאה בתכן שמישהו צריך לייצב או לתזמן.
הקצאה: דרישות לפונקציות, פונקציות לרכיבים
הקצאה פועלת בשני כיוונים, ושניהם קישורי עקיבות במודל (המדריך לעקיבות דרישות מסביר איך קישורים כאלה תומכים בהשפעת שינויים):
- דרישות לפונקציות. כל דרישה פונקציונלית מתקיימת בידי פונקציה (במונחי LML הדרישה satisfied by הפונקציה). דרישות ביצועים מוצמדות בדרך כלל לפונקציה שאת הפלט שלה הן מגבילות: resolve 4.5 m ground sample distance שייכת ל-Capture Images.
- פונקציות לרכיבים. כל פונקציה ברמה הנמוכה ביותר performed by רכיב אחד. פונקציית הורה מבוצעת אז בידי הרכיבים שמבצעים את הצאצאים שלה.
השאיפה היא שכל פונקציה תבוצע בידי רכיב אחד. פונקציה שמשותפת לשני רכיבים מסתירה בתוכה ממשק; מפרקים אותה עד שלכל חלק יש בעלים אחד. ההפך תקין: רכיב אחד מבצע בדרך כלל כמה פונקציות.
לא כל דרישה ממופה לפונקציה. אילוצים כמו טמפרטורת הפעלה, מסה, עלות או תקן מחייב חלים על המערכת או על רכיבים מסוימים, והם מוקצים לשם ישירות. כדאי לסמן אותם כאילוצים, כדי שסקירה לא תספור אותם כפונקציות חסרות.
בדיקת שלמות
ארכיטקטורה פונקציונלית מוכנה לסקירה כשהבדיקות האלה עוברות:
- כל דרישה פונקציונלית ודרישת ביצועים מתקיימת בידי פונקציה אחת לפחות, וכל אילוץ מוקצה למערכת או לרכיב.
- כל פונקציה עוקבת לדרישה, ישירות או דרך ההורה שלה. פונקציה בלי דרישה היא מיותרת או סימן לדרישה חסרה; מחליטים מה מהשניים ופועלים.
- כל פונקציה ברמה הנמוכה ביותר מבוצעת בידי רכיב.
- כל פונקציה מופיעה בזרימה של ההורה שלה, וכל זרימה מתחילה ומסתיימת.
- לכל קלט יש מפיק (פונקציה אחרת או הסביבה החיצונית), ולכל פלט יש צרכן.
- כל רמה שלמה: הצאצאים מכסים את ההורה.
שלוש הבדיקות הראשונות מכניות, וכלי מידול יכול לפרט את הפערים. שלוש האחרונות דורשות שיקול דעת, וסקירה עם תרשים ה-N2 וה-FFBD זה לצד זה היא הדרך המהירה ביותר לבצע אותן.
טעויות נפוצות
| טעות | למה זה מזיק | תיקון |
|---|---|---|
| מתן שמות לפונקציות לפי רכיבים (Star Tracker, Flight Software) | התכן נקבע לפני שהחלופות הושוו, והתצוגה הפונקציונלית והפיזית הופכות לאותו שרטוט | משנים את השם לפועל ושם עצם שכל תכן יכול לבצע |
| פירוק עמוק מדי מוקדם מדי | פונקציות מפורטות נכתבות עבור רמה עליונה שעומדת להשתנות, והעץ גדל מהר יותר ממה שמישהו מספיק לסקור | מסיימים רמה אחת, עם הזרימה והממשקים שלה, לפני שיורדים |
| פונקציה אחת לכל דרישה | העץ משקף את מסמך הדרישות ומפספס את הפונקציות שאף דרישה בודדת לא מציינת | מקבצים דרישות תחת הפונקציה שהן מגבילות; מוסיפים פונקציות שהזרימה צריכה |
| זרימה בלי פריטים | ממשקים מתגלים מאוחר, בזמן האינטגרציה | מציינים מה כל פונקציה צריכה ומפיקה, ובודקים את תרשים ה-N2 |
| פונקציות משותפות לכמה רכיבים | ממשק מסתתר בתוך פונקציה אחת ואין לו בעלים | מפרקים עד שלכל פונקציה יש מבצע אחד |
| התייחסות לאילוצים כאל פונקציות | העץ מתמלא בפונקציות כמו Survive Launch Vibration שאין להן קלטים או פלטים | מקצים אילוצים ישירות למערכת או לרכיבים |
דוגמה מעשית: ניתוח פונקציונלי של CubeSat
הדוגמה היא EO-1, CubeSat בדיוני בגודל 6U לתצפית על כדור הארץ במסלול סינכרוני לשמש בגובה 500 km. הוא נושא מצלמת push-broom בארבעה פסים, מאחסן תמונות על הלוויין, משדר אותן ב-S-band, והן מעובדות למוצרים על הקרקע. זו אותה מערכת שפרויקט דוגמת ה-MBSE מקצה לקצה מלווה מצורכי בעלי העניין ועד האימות, כך שהפונקציות כאן מתחברות לדרישות, לממשקים ולבדיקות שמתוארים שם. כל מה שבהמשך לקוח מהמודל כפי שהוא; שום דבר לא נוסף עבור הדף הזה.
חללית היא מבחן טוב לשיטה כי הפונקציות שלה מתחלקות לשני סוגים. חוט המשימה עושה את מה שהלקוח משלם עליו: קבלת פקודות, צילום תמונות, אחסון שלהן, שידור שלהן והפיכתן למוצרים. פונקציות התמיכה שומרות על החללית בחיים כדי שהחוט יוכל לפעול: הספק, בקרת כיוון וטיפול בתקלות. ארכיטקטורה פונקציונלית חייבת להראות את שני הסוגים, ואיך הם תלויים זה בזה.
הורדה: פירוק והקצאה פונקציונליים של EO-1 (Excel) או אותה טבלה כ-CSV. שורה אחת לכל פונקציה: מזהה, שם, הורה, קלטים, פלטים, רכיב מוקצה, דרישות שעוקבים אליהן ותיאור, ועוד גיליון שני עם חמשת פערי הכיסוי שנדונים בהמשך. אפשר להשתמש בה כתבנית לרשימת הפונקציות שלכם.
הדרישות
מפרט דרישות המערכת של EO-1 (SRS-001) מכיל 32 דרישות בשישה סעיפים: צילום משימה, בקרת כיוון, הספק חשמלי, פיקוד וטיפול בנתונים, תקשורת ותפעול קרקעי. מתוכן 13 מסומנות כפונקציונליות ו-19 כדרישות ביצועים; שבע רשומות נוספות הן כותרות סעיפים והנחת מסלול, שלא מוקצות. אלה הדרישות שאר הדוגמה מתייחסת אליהן:
| מס׳ | שם | דרישה | סוג |
|---|---|---|---|
| 1.2 | Ground Sample Distance | The payload shall resolve ground features at 4.5 m ground sample distance from the 500 km reference orbit. | ביצועים |
| 1.6.2 | Off-Nadir Imaging | The spacecraft shall image targets up to 25 degrees off nadir. | ביצועים |
| 2.3 | Detumble | The ADCS shall reduce the body rates below 0.5 degrees per second within 3 hours of separation. | פונקציונלית |
| 2.5 | Safe Mode Recovery | The spacecraft should recover from safe mode quickly and resume imaging as appropriate | פונקציונלית |
| 3.1 | Orbit Average Power | The solar arrays shall generate at least 28 W orbit-average power at end of life. | ביצועים |
| 3.5 | Battery Thermal Control | The thermal design shall keep the battery warm enough (TBD). | פונקציונלית |
| 4.2 | Command Execution | The C&DH shall execute each stored command within 1 second of the scheduled time. | פונקציונלית |
| 5.4 | Daily Data Volume | The ground segment shall receive at least 3 GB of payload data each day. | ביצועים |
| 6.4 | Operator Interface | The operator interface shall be user friendly and/or easy to use. | פונקציונלית |
| 6.5 | Planning Cycle Time | The mission shall complete each planning cycle, from target list uplink to product delivery, within 100 minutes. | ביצועים |
חלק מהן חלשות בכוונה. 2.5, 3.5 ו-6.4 הן טיוטות עם מילים עמומות או TBD, והן נשארות כך בדוגמה כי ניתוח פונקציונלי הוא אחד המקומות שבהם דרישות כאלה נתפסות.
פירוק והקצאה
הפונקציה העליונה היא F0 Perform EO-1 Mission, מההיפרדות ועד מסירת התמונות. אחת-עשרה פונקציות ברמה הראשונה מכסות אותה:
- אחרי ההיפרדות: F1 Separate and Detumble, F2 Deploy Solar Arrays.
- פונקציות תמיכה: F3 Generate and Store Power, F4 Determine and Control Attitude, F10 Enter Safe Mode.
- מחזור הצילום: F5 Operate Imaging Orbits, שחוזרת בכל הקפה על F6 Receive Commands, F7 Capture Images, F8 Store Payload Data ו-F9 Transmit Payload Data.
- על הקרקע: F11 Process and Deliver Images.
שתיים מהן מפורקות רמה אחת נוספת, כי העבודה שלהן מתחלקת בין חלקים עם בעלים שונים. ההספק הופך ל-F3.1 Convert Sunlight to Power, F3.2 Store Battery Energy ו-F3.3 Regulate Bus Power; הכיוון הופך ל-F4.1 Estimate Attitude, F4.2 Compute Control Torques, F4.3 Drive Reaction Wheels ו-F4.4 Unload Wheel Momentum. כך מתקבלות 18 פונקציות בסך הכול. האחרות נשארות ברמה הראשונה כי כל אחת מהן כבר נכנסת בתוך רכיב אחד.
קוראים את הטבלה בשביל מה שהיא אומרת על התכן:
- הורים הולכים לתת-מערכות, צאצאים הולכים לחלקים. F3 מבוצעת בידי ה-EPS והצאצאים שלה בידי מערכי השמש, מארז הסוללה ויחידת חלוקת ההספק. כשספק הסוללה מתחלף, המודל מראה בדיוק איזו פונקציה ואיזו דרישה (3.2 Battery Capacity) זזות יחד איתו.
- דרישה עם שני בעלים מסומנת. 2.3 Detumble מתקיימת גם בידי F1 Separate and Detumble וגם בידי F4.4 Unload Wheel Momentum. שתי הטענות סבירות: F1 היא שלב המשימה, F4.4 היא המנגנון (המגנטורקרים מבצעים את ייצוב הסחרור). מחליטים איזו מהן נושאת את הדרישה לצורך אימות, אחרת צוות הבדיקות יתכנן את אותה בדיקה פעמיים או לא בכלל.
- המבצע צריך להתאים לנושא הדרישה. F6 Receive Commands מבוצעת בידי משדר-המקלט UHF, ובכל זאת היא נושאת את 4.2, שאומרת ש-ה-C&DH יבצע פקודות מאוחסנות בזמן. הרדיו מקבל פקודות; מחשב הטיסה מתזמן ומבצע אותן. אי-ההתאמה הזו היא הסימן הראשון לפונקציה חסרה, ותצוגת ה-N2 בהמשך מאשרת זאת.
הזרימה
אחרי ההיפרדות ופריסת המערכים, הפקת ההספק ובקרת הכיוון מתחילות ופועלות במקביל. אז מחזור הצילום חוזר בכל הקפה: קבלת פקודות, צילום, אחסון, ואז שידור הנתונים (מצב רגיל) או כניסה למצב בטוח (תקלה). המוצרים מעובדים על הקרקע. בסימון הזרימה המקוצר:
F1 -> F2 -> AND(F3 | F4) -> LOOP[F5, return="next orbit"](F6 -> F7 -> F8 -> OR(F9 | F10)) -> F11
שלוש החלטות מידול נראות כאן:
- הלולאה היא פונקציה. F5 Operate Imaging Orbits משורטטת כמסגרת המקווקוות סביב הלולאה ולא כבלוק. היא נושאת את 1.6 Revisit Time ו-1.7 Mission Lifetime, שהן דרישות על החזרה עצמה, לא על צעד בודד.
- לפונקציות התמיכה יש זרימות משלהן. F3 ו-F4 מופיעות פעם אחת ברמה הזו, אבל לכל אחת יש זרימה בפנים: F3 חוזרת על F3.1 ← F3.3 ← F3.2 בכל הקפה, ו-F4 חוזרת על F4.1 ← F4.2 ← AND(F4.3 | F4.4) בכל מחזור בקרה. שרטוט שלהן בתוך לולאת הצילום היה מרמז שהן נעצרות בין מעברים, וזה לא נכון.
- לענף התקלה אין דרך חזרה. אחרי F10 Enter Safe Mode הלולאה פשוט ממשיכה עם ההקפה הבאה. שום דבר בזרימה לא מוציא את החללית ממצב בטוח, וזה הצד הפונקציונלי של הדרישה העמומה 2.5.
סוקר צריך לשאול גם על F11. היא נמצאת אחרי הלולאה, כך שלפי השרטוט הקרקע מעבדת תמונות פעם אחת, כשהמשימה מסתיימת. דרישה 6.2 מבקשת מוצרים בתוך 6 שעות מכל שידור למטה, ולכן עיבוד המוצרים שייך לתוך המחזור, או ללולאה מקבילה של מקטע הקרקע. דיאגרמה קטנה כזו קלה לקריאה, ואז שגיאות כאלה הכי זולות לתיקון.
ממשקים פונקציונליים
תרשים ה-N2 של פונקציית הורה מראה מה הצאצאים שלה מחליפים. פונקציות ההספק הן דוגמה ברורה:
- Array Power Output ו-Battery Discharge Power נמצאים מעל האלכסון: שניהם זורמים קדימה אל F3.3 Regulate Bus Power, ולכן יחידת חלוקת ההספק היא המרכז של ה-EPS.
- Battery Charge Power מ-F3.3 אל F3.2 נמצא מתחת לאלכסון: משוב. הסוללה נטענת בידי אותו ווסת שהיא מזינה, לולאה שבקר הטעינה צריך לשמור יציבה ושגבול עומק הפריקה 3.3 מגביל.
- Safe Mode Commands נכנסים מבחוץ ו-Power Telemetry יוצא. שניהם מתחברים ל-F10 Enter Safe Mode ברמה שמעל: פונקציות ההספק מדווחות על מצב הפס, ומצב בטוח משיל עומסים בתגובה. הזוג הזה הוא ממשק פונקציונלי בין שתי פונקציות ברמה הראשונה, וכיוון ש-F10 מבוצעת בידי ה-C&DH ו-F3.3 בידי יחידת חלוקת ההספק, הוא הופך לקישור הפיזי ביניהן (במודל, IF-09 Power Telemetry Link).
תרשים ה-N2 של F0 מציג את חוט המשימה באותה דרך. מעקב אחרי הפריטים לאורך אחת-עשרה הפונקציות ברמה הראשונה נותן את זה:
| מ- | פריט | אל |
|---|---|---|
| מבחוץ | Imaging Plan | F6 Receive Commands |
| F6 Receive Commands | Command Packets | החוצה (אף פונקציה ברמה הזו לא מקבלת אותם) |
| מבחוץ (אף פונקציה ברמה הזו לא מפיקה אותו) | Command Schedule | F7 Capture Images |
| F7 Capture Images | Image Strip | F8 Store Payload Data |
| F8 Store Payload Data | Downlink Frames | F9 Transmit Payload Data |
| F9 Transmit Payload Data | Image Data Package | מבחוץ |
| מבחוץ | Raw Image Files | F11 Process and Deliver Images |
הצילום, האחסון והשידור משתרשרים בצורה נקייה. שני השברים הם החלק המעניין. מנות פקודה יוצאות מ-F6 ולוח זמנים של פקודות מגיע ל-F7 בלי שום דבר באמצע: הצעד שמאמת את המנות וטוען את לוח הזמנים המתויג בזמן חסר בעץ הפונקציות. הוא קיים במקום אחר במודל, כ-OPS.3 Load Command Schedule בתרחיש התפעול, שמבוצע בידי ה-C&DH, ושם גם המקום של דרישה 4.2. באופן דומה, חבילת נתוני התמונה יוצאת מהחללית וקובצי תמונה גולמיים מופיעים ב-F11: קבלת המעבר בתחנת הקרקע אינה פונקציה בעץ, אף ש-5.4 Daily Data Volume, דרישה על מקטע הקרקע, מוקצית ל-F9 על החללית. בשני המקרים התיקון זהה: מוסיפים את הפונקציה החסרה (למשל Load Command Schedule תחת F6 ו-Receive Downlink לפני F11), מעבירים אליה את הדרישה, ומקצים אותה לרכיב שהדרישה מציינת.
כיסוי
כל אחת מ-18 הפונקציות ממלאת דרישה אחת לפחות, ולכן הרשימה השנייה ריקה. הראשונה לא:
לכל אחד מחמשת הפערים יש סיבה אחרת, וכל אחד צריך תיקון אחר:
| דרישה | סיבה | תיקון |
|---|---|---|
| 1.6.2 Off-Nadir Imaging | ההקצאה פוספסה. היא מקושרת ישירות לחומרת ה-ADCS, אבל אף פונקציה לא נושאת אותה. | מקצים אותה ל-F4 Determine and Control Attitude. הצבעה מחוץ לנדיר מוסיפה תמרוני סיבוב, ולכן בודקים אותה מול 2.4 Target Slew ומול גודל הגלגלים. |
| 2.5 Safe Mode Recovery | פונקציה חסרה. ה-FFBD מראה זאת: לענף התקלה אין דרך חזרה. | מנסחים מחדש את הדרישה עם זמן ותנאי, ואז מוסיפים פונקציית התאוששות אחרי F10 בזרימה. |
| 3.5 Battery Thermal Control | פונקציה חסרה. אף פונקציה בעץ לא שולטת בטמפרטורה בכלל. | מוסיפים פונקציה כמו Control Battery Temperature, מקצים אותה (מחמם ב-Structure and Thermal, או ה-EPS), ומחליפים את ה-TBD בטווח מהניתוח התרמי. |
| 6.4 Operator Interface | לא פונקציה. אי אפשר לאמת “User friendly and/or easy to use”. | מנסחים אותה מחדש כקריטריונים מדידים ומקצים אותה ל-Mission Operations Center כאילוץ. |
| 6.5 Planning Cycle Time | הוקצתה מחוץ לעץ. פעולת תרחיש התפעול Run Nominal Imaging Pass נושאת אותה. | מקצים אותה ל-F5 Operate Imaging Orbits כתקציב זמן, ובודקים אותה בסימולציה של המחזור עם משכי זמן לכל צעד. |
יחד עם שני השברים בתצוגת ה-N2, אלה שבעה ממצאים ממעבר אחד על מודל שנראה שלם. ארבעה מצביעים על פונקציות חסרות (שתיים מהן מאחורי דרישות עמומות), שניים הם שגיאות הקצאה, ואחד הוא דרישה שאינה פונקציה בכלל. אף אחד מהם לא דורש חומרה כדי להימצא, וכולם זולים יותר לתיקון עכשיו מאשר באינטגרציה.
לנסות ב-Holarch
Holarch הוא כלי MBSE עם פרויקטי LML ופרויקטי SysML v2. בפרויקט LML, המבוסס על Lifecycle Modeling Language (LML 2.0, עם תמיכה במודלים של LML 1.x), פונקציות הן Actions ורכיבים הם Assets; בפרויקט SysML v2 הן action usages ו-part usages (ראו פרויקטי SysML v2). הדוגמה שלמעלה היא פרויקט ההדגמה CubeSat EO-1: יוצרים אותו דרך ניהול פרויקטים ← קובצי הפרויקט ▾ ← פרויקט הדגמה חדש ← CubeSat (הנדסת מערכות מודרכת), ואז פותחים את התנהגות ← ניתוח פונקציונלי. כדי לבנות משלכם:
- כותבים את הדרישות במסמך דרישות ומתייגים אותן Functional Requirement או Performance Requirement, כשכל דרישת ביצועים נמצאת תחת הדרישה הפונקציונלית שהיא מגבילה.
- מתוך המסמך בוחרים תצוגה ▾ ← פתיחה ב- ▸ ניתוח פונקציונלי, ואז חילוץ לפי כללים… בכרטיסייה פונקציות. סוקרים את הפונקציות המוצעות, קובעים את שם הפונקציה העליונה, יוצרים תת-פונקציות בעזרת הורה, ולוחצים על החלה. ראו גזירת פונקציות ממסמך דרישות.
- ב-זרימה ו-FFBD מסדרים את הזרימה בעזרת עטיפה ב-AND, עטיפה ב-OR ו-עטיפה ב-LOOP, או מקלידים אותה בעזרת עריכה כטקסט… בסימון שמוצג למעלה. פתיחת FFBD משרטט את הדיאגרמה.
- מוסיפים את הפריטים שכל פונקציה מפיקה ומקבלת, ואז מעבירים את הדיאגרמה של פונקציית הורה לדיאגרמת N2 בעזרת בורר סוג הדיאגרמה.
- מקשרים כל פונקציה לרכיב שלה עם performed by בסעיף עקיבות של חלונית המאפיינים, ומסמנים תת-מערכת כדי להציג את הרכיבים בטבלת ההקצאה.
- פותחים את הכרטיסייה כיסוי כדי לפרט דרישות שלא הוקצו ופונקציות בלי דרישות, ומייצאים את הטבלאות (CSV, XLSX, DOCX) או את דוח הקצאה (Word).
אותה זרימה נפתחת כדיאגרמת Action, שבה סידור ▾ ← יצירת דיאגרמת Asset בונה ארכיטקטורה פיזית ראשונה מהמבצעים ומהפריטים שהם מחליפים. התיעוד של ניתוח פונקציונלי מכסה כל פקד.
לאן ממשיכים
- ארכיטקטורה פונקציונלית, לוגית ופיזית: הקצאה מפונקציות לרכיבים והממשקים שהיא יוצרת.
- התנהגות ב-Holarch: היררכיות פונקציות, FFBD, דיאגרמות פעולה וסימולציה.
- ארכיטקטורה ב-Holarch: נכסים, הקצאה והממשקים הפיזיים שנובעים מהממשקים הפונקציונליים.
- התיעוד של ניתוח פונקציונלי: הדף, סימון הזרימה והדוחות.