Holarch

מדריך · ממשקים

מסמך בקרת ממשקים (ICD): מה הוא מכיל ואיך שומרים אותו עדכני

האזנה למדריך 20 דק׳

מסמך בקרת ממשקים מתעד מה חוצה את הגבול בין שני חלקים של מערכת, ומחייב את הצוותים משני הצדדים לאותה הגדרה. המדריך הזה עוסק במה ש-ICD מכיל, מי הבעלים שלו, איך מוצאים את הממשקים מלכתחילה, ואיך שומרים על המסמך עקבי עם התכן כשהוא משתנה, עם דוגמה מעשית של שתי תת-מערכות של לוויין קטן לתצפית על כדור הארץ.

בדף זה
  1. מהו מסמך בקרת ממשקים
  2. מי הבעלים של ICD
  3. מה ICD מכיל
    1. נתונים ותזמון ראויים לפירוט הרב ביותר
    2. אימות הממשק עצמו
  4. מציאת הממשקים בארכיטקטורה
  5. שמירה על ה-ICD קשור למודל
  6. בקרת שינויים בממשקים
  7. כשלים נפוצים
  8. דוגמה מעשית: C&DH לתקשורת ב-CubeSat
    1. מציאת ההחלפות
    2. הקישורים ומה הם נושאים
    3. דיאגרמת הממשק
    4. ה-ICD שנוצר
    5. מה הדוגמה מראה
  9. לנסות ב-Holarch
  10. לאן ממשיכים

מהו מסמך בקרת ממשקים

רוב בעיות האינטגרציה לא נמצאות בתוך תת-מערכת; הן יושבות בתפר בין שתיים מהן. צוות אחד מניח שהמחבר ממופתח בכיוון אחד, הצוות השני מניח את ההפך. צד אחד שולח הודעת מצב כל 100 ms, ופסק הזמן של הצד השני הוא 80 ms. מסמך בקרת ממשקים קיים כדי להפוך את התפר הזה למפורש: הוא מציין, במקום אחד ששני הצדדים הסכימו עליו, מה עובר ביניהם ובאילו תנאים.

ICD מתאר ממשק מבחוץ. הוא לא אומר איך כל צד בנוי, רק מה כל צד חייב להציג בגבול: המחבר והפינים שלו, המתח והזרם, מבנה ההודעה והתזמון, נקודות העיגון, הסביבה שהממשק צריך לשרוד. כל צוות מתכנן אז את הצד שלו כך שיתאים.

שלושה שמות מסמכים קשורים מתבלבלים לעיתים קרובות:

מסמךעונה עלתוכן אופייני
מפרט דרישות ממשק (IRS)מה הממשק חייב לעשות?דרישות על ממשק אחד או יותר, שנכתבות כניסוחי “shall” ניתנים לאימות לפני שהתכן נקבע.
תיאור תכן ממשק (IDD)איך צד אחד מממש אותו?התכן של ממשק כפי שצד אחד בונה אותו, לרוב פריט תוכנה או חומרה, בפירוט מספיק כדי לבנות ולבדוק אותו.
מסמך בקרת ממשקים (ICD)על מה שני הצדדים הסכימו?ההגדרה המבוקרת, שאושרה במשותף, של הממשק בין שני צדדים מסוימים, שנמצאת תחת בקרת שינויים.

תוכניות משלבות אותם בדרכים שונות. חלקן מכניסות את הדרישות לתוך ה-ICD; חלקן כותבות IRS מוקדם, ואחר כך ICD כשהתכן מתבגר. מה שחשוב הוא שגם הדרישות וגם ההגדרה המוסכמת מתועדות, ושאחת מהן היא בבירור המחייבת.

מי הבעלים של ICD

ל-ICD יש שני צדדים, לפעמים יותר, ובעלים אחד. הצדדים הם הארגונים או הצוותים שאחראים לכל צד: שני צוותי תת-מערכות, קבלן ראשי וספק, צוות רכב וצוות מטען. הבעלים הוא האדם או הקבוצה שמתחזקים את המסמך, רודפים אחרי פריטים פתוחים ומנהלים את האישור. בתוכניות גדולות יותר זו קבוצת עבודה לבקרת ממשקים (ICWG): נציגים של כל צד ועוד מהנדס המערכות שאחראי לאינטגרציה, שנפגשים בתדירות קבועה.

כמה כללי בעלות מונעים את רוב המחלוקות:

  • בעלים אחד לכל ממשק, שמצוין במסמך. ‏“צוות המערכות” אינו בעלים; מוביל בשמו הוא כן.
  • שני הצדדים מאשרים. ICD שחתם עליו צד אחד הוא רשימת משאלות, לא מסמך בקרה.
  • הרמה המשלבת היא הבעלים של הממשקים בין הצאצאים שלה. הממשק בין שתי תת-מערכות שייך לרמת המערכת, כי אף תת-מערכת לא יכולה ליישב אותו לבד.
  • ממשקים חיצוניים, לציוד או למערכות מחוץ לתוכנית, נמצאים בבעלות צד התוכנית ומוסכמים עם הצד החיצוני, שייתכן שיש לו מסמך משלו שגובר.

מה ICD מכיל

המתאר המדויק תלוי בתחום ובתקנים של התוכנית, אבל ICD שלם מכסה את אותו שטח. משאירים סעיף עם “לא רלוונטי” במקום למחוק אותו, כדי שסוקר יוכל לראות שהוא נשקל.

סעיףמה הוא מתעד
זיהוי וצדדיםמספר ושם הממשק, שני הצדדים, הבעלים, מצב המסמך והאישורים.
סקירת הממשקדיאגרמה של שני הצדדים וכל קישור ביניהם, והצהרה קצרה על מטרת הממשק.
רשימת ממשקיםכל קישור בודד (רתמה, אפיק, קו, צינור, עיגון) עם מספר, נקודות קצה ומצב משלו.
מכני ופיזינקודות עיגון ותבניות ברגים, מעטפות ואזורים אסורים, תכונות מסה בממשק, יישור, סוגי מחברים ומיקומם.
חשמליהקצאת פינים, טווחי מתח וזרם, איכות הספק, הארקה וחיבור, מיגון, בידוד, רמות אות.
נתונים ופרוטוקולפרוטוקולים ושכבות פיזיות, הגדרות הודעות עם שמות שדות, טיפוסים, טווחים, יחידות וקנה מידה, מזהים, טיפול בשגיאות.
תזמוןקצבי הודעות ומחזורים, תקציבי השהיה, רצפי אתחול והתעוררות, פסקי זמן ומה כל צד עושה כשאחד מהם פג.
נוזלים, תרמי ואופטיספיקות, לחצים וטמפרטורות בגבול, חום שעובר דרכו, נתיבים אופטיים ושדות ראייה, היכן שהם רלוונטיים.
סביבתיתנאי רעידות, הלם, טמפרטורה, לחות, חדירה ותאימות אלקטרומגנטית שהממשק חייב לשרוד.
דרישות ממשקהדרישות שהממשק חייב לעמוד בהן, כל אחת עקיבה לדרישת ההורה שלה.
אימותאיך כל דרישה מאומתת בממשק (בדיקה, ניתוח, בחינה, הדגמה), באיזו רמה ובאיזה ציוד.
פריטים פתוחיםכל TBD (ערך שעוד לא נקבע) ו-TBR (ערך שהוצע אבל עוד לא אושר), כל אחד עם בעלים ותאריך סגירה.
היסטוריית שינוייםכל מהדורה עם בקשת השינוי שלה, מה השתנה ומי אישר.

נתונים ותזמון ראויים לפירוט הרב ביותר

ממשקים מכניים וחשמליים נוטים להיבדק פיזית מוקדם, בבדיקות התאמה ובהפעלה הראשונה. אי-התאמות בנתונים ובתזמון שורדות הרבה יותר זמן, לעיתים קרובות עד אינטגרציית המערכת, כי כל צד בודק מול הסימולטור שלו, שנבנה מהקריאה שלו במסמך. לכל הודעה כותבים את המזהה, המחזור והסבולת שלו, הטיפוס, הטווח, היחידות וקנה המידה של כל שדה, סדר הבתים, ומה המקבל עושה כשההודעה מאחרת, חסרה או מחוץ לטווח. הגדרת הודעה שאומרת “זרם סוללה” בלי יחידות, מוסכמת סימן (טעינה או פריקה חיובית) ורזולוציה עדיין לא מבוקרת.

אימות הממשק עצמו

דרישות ממשק מאומתות כמו כל דרישה אחרת (המדריך למטריצת אימות דרישות עוסק בשיטות, ברמות ובראיות), אבל לראיות יש צורה מיוחדת: הן צריכות את שני הצדדים. בדיקת תאימות בין היחידות האמיתיות, או בין יחידה אמיתית אחת לאמולטור מתוקף של השנייה, חזקה יותר משתי בדיקות נפרדות מול שתי קריאות פרטיות של ה-ICD. מתכננים את הבדיקות האלה ב-ICD כדי שהציוד ולוח הזמנים יהיו קיימים כשיצטרכו אותם.

מציאת הממשקים בארכיטקטורה

ICD יכול לבקר רק את הממשקים שמישהו מצא. הדרך האמינה למצוא אותם היא מהארכיטקטורה, לא מהזיכרון.

  1. מתחילים מהפונקציות. מפרקים את המשימה לפונקציות ולקלטים ולפלטים שלהן (המדריך לניתוח פונקציונלי מראה איך). דיאגרמת N² מציבה את הפונקציות (או תת-המערכות) על האלכסון; התא בשורה A, בעמודה B מכיל את מה ש-A שולחת ל-B. כל תא מלא מחוץ לאלכסון הוא החלפה שצריכה נתיב. אשכולות של תאים מלאים מראים אילו פונקציות שייכות יחד; שורה או עמודה עמוסה מסמנת פונקציה שהרבה אחרות תלויות בה.
  2. מקצים את הפונקציות לרכיבים. ברגע שכל פונקציה מבוצעת בידי חלק פיזי, כל החלפה בין פונקציות בחלקים שונים הופכת להחלפה שחוצה גבול בין חלקים. המדריך לארכיטקטורת מערכת מראה איך ההקצאה הזו נעשית ונבדקת.
  3. נותנים לכל החלפה חוצה נתיב פיזי. רתמה, אפיק, קישור רדיו, צינור או מפרק מכני. החלפה בלי נתיב היא פער בתכן; נתיב שלא נושא דבר הוא מיותר או שעוד לא הובן.
  4. משרטטים את דיאגרמת הממשק. לכל זוג צדדים מציגים את שני הצדדים, את החלקים הפנימיים שלהם בגבול, ואת כל קישור עם מה שהוא נושא. זו הופכת לאיור הסקירה של ה-ICD.

ממספרים את הממשקים כשמוצאים אותם. הדוגמה המעשית שבהמשך ממספרת את הקישורים שלה IF-01 עד IF-25 ונותנת לקישור בתוך ממשק גדול יותר מספר עשרוני (IF-14.1 בתוך IF-14). מספרים מאפשרים לצטט ממשקים בדרישות, בנוהלי בדיקה ובבקשות שינוי, והם שומרים על רשימת ממשקים יציבה כששמות משתנים.

שמירה על ה-ICD קשור למודל

ICD שנכתב כקובץ עצמאי במעבד תמלילים מתחיל להתרחק מהתכן ביום שהוא מאושר. פין מוקצה מחדש בשרטוט הרתמה, מחזור הודעה משתנה בתוכנה, אות חדש נוסף בגלל דרישה מאוחרת, וה-ICD מתעדכן שבועות אחר כך או בכלל לא. אז הסוקרים משווים מסמכים זה לזה במקום מול התכן.

הנדסת מערכות מבוססת מודל הופכת את זה. כל ממשק הוא רכיב של מודל המערכת, שמחובר לשתי נקודות הקצה שלו, לפריטים שהוא נושא ולדרישות שחלות עליו. ה-ICD הוא דוח שנוצר מהרכיבים האלה. ואז:

  • אותו קישור מופיע עם אותם ערכים ב-ICD, בדיאגרמת הממשק, בעקיבות הדרישות ובמטריצת האימות, כי כולם קוראים הגדרה אחת.
  • שינוי בקצב הודעה או במחבר מופיע ב-ICD הבא שנוצר, והיסטוריית השינויים מגיעה מהתיעוד של המודל עצמו.
  • בדיקות רצות על המודל: החלפה בין שני חלקים בלי קישור שנושא אותה, קישור עם נקודת קצה אחת בלבד, קישור שהעומס עליו חורג מהקיבולת שלו, קישור בלי בעלים או מצב.
  • דרישות על ממשק עוקבות אליו, כך שסעיפי הדרישות והאימות של ה-ICD נשארים שלמים (ראו המדריך לעקיבות דרישות לסוגי קישורים ולבדיקות פערים).

לא הכול שייך למאפייני המודל. שרטוטי מחברים מפורטים, דיאגרמות תזמון וקטלוגי הודעות ארוכים יכולים להישאר במסמכים מצורפים או מוזכרים. המודל עדיין מכיל את הממשק, המצב שלו, הבעלים שלו וההפניה, כך שה-ICD שנוצר מצביע על המהדורה הנכונה.

בקרת שינויים בממשקים

הגדרת ממשק מתבגרת בשלבים, והשלב קובע איך מטפלים בשינוי. שיטה פשוטה של ארבעה שלבים מתאימה לרוב התוכניות:

מצבמשמעותאיך מבצעים שינוי
טיוטה (Draft)ההגדרה הראשונה של צד אחד.הבעלים עורך אותה בחופשיות.
מוצע (Proposed)מוצג לצד השני לסקירה.שינויים נדונים בקבוצת העבודה ומתועדים.
מוסכם (Agreed)שני הצדדים מקבלים אותו; אפשר להתקדם בתכנים על בסיסו.שינוי דורש הסכמה של שני הצדדים והצהרת השפעה לכל צד.
בקו בסיס (Baselined)חלק מקו בסיס תצורה מאושר.בקשת שינוי פורמלית, שמוערכת ומאושרת בידי ועדת השינויים, וה-ICD מונפק מחדש.

קצב נפוץ הוא לנסח ממשקים עד סקירת דרישות המערכת, להסכים עליהם לפני סקירת התכן המקדמית ולהכניס אותם לקו בסיס לפני סקירת התכן הקריטית. יהיה הקצב אשר יהיה, בקשת שינוי נגד ממשק בקו בסיס צריכה לציין את הסיבה, את הקישורים והפריטים המושפעים, את ההשפעה על התכן, העלות ולוח הזמנים של כל צד, את הדרישות והאימות המושפעים, ואת התחולה: מאיזו גרסת בנייה או מספר סידורי השינוי חל. איך מוצאים את ההשפעות האלה ומעריכים את היקפן מוצג צעד אחר צעד במדריך לניתוח השפעת שינויים.

עוקבים אחרי ה-TBD וה-TBR כרשימה שחייבת להצטמצם. ממשק שעדיין מלא בפריטים פתוחים בסקירת התכן הקריטית הוא סיכון ללוח הזמנים, לא משנה מה המצב שלו אומר.

כשלים נפוצים

  • ממשקים שאיש לא מצא. החלפה בין פונקציות מעולם לא קיבלה נתיב פיזי, או שממשק חיצוני (ציוד קרקע, ציוד בדיקה, המפעיל) הושמט. בונים את רשימת הממשקים מהארכיטקטורה, לא מרשימת הרתמות.
  • מסמכים חד-צדדיים. צוות אחד כותב את ה-ICD, השני אף פעם לא מסכים באופן רשמי, והמחלוקת צפה באינטגרציה. דורשים את שני האישורים לפני מצב Agreed.
  • יחידות ומוסכמות חסרות. ערך בלי יחידות, מוסכמת סימן, סדר בתים או קנה מידה מזמין שתי קריאות שונות. מתייחסים לכל אחד מהם כפגם בסקירה.
  • עומס שלא הושווה לקיבולת. כל הודעה נכנסת, אבל יחד הן חורגות מהאפיק; כל עומס נכנס ברתמה, אבל יחד הם חורגים מהדירוג שלה. מסכמים את העומסים על כל קישור ומשווים לקיבולת שלו, עם מרווח. במודל הדוגמה שבהמשך, IF-05 Payload Interface נושא image strip של 480 Mbps ועוד command schedule של 0.02 Mbps על קישור של 400 Mbps: ‏480.02 מתוך 400 Mbps, ‏120 %, שהמודל מסמן לפני האינטגרציה במקום שיתגלה על שולחן העבודה.
  • תזמון שנשאר משתמע. הקצבים נתונים, הסבולות והתנהגות פסק הזמן לא. מתעדים את שניהם ומה כל צד עושה כשהשני מאחר.
  • עותקים מיושנים. ה-ICD, שרטוט הרתמה וטבלת ההודעות של התוכנה מחזיקים כל אחד גרסה משלו. יוצרים ממקור אחד, או לפחות מציינים איזה מהם מחייב.
  • פריטים פתוחים בלי בעלים. TBR בלי אדם ותאריך נשאר פתוח. נותנים לכל אחד את שניהם.
  • אימות שתוכנן מאוחר מדי. בדיקות ממשק צריכות את החומרה של שני הצדדים או אמולטורים מתוקפים. מתכננים אותן כשה-ICD מוסכם, לא כשהיחידות מגיעות.

דוגמה מעשית: C&DH לתקשורת ב-CubeSat

הדוגמה היא EO-1, ‏CubeSat בגודל 6U לתצפית על כדור הארץ שמצלם שטחים חקלאיים ממסלול סינכרוני לשמש בגובה 500 km; המדריך לפרויקט דוגמת ה-MBSE עובר על המודל כולו. כאן לוקחים תפר אחד בתוך החללית: בין 1.4 C&DH (פיקוד וטיפול בנתונים, מחשב טיסה עם 64 GB אחסון למטען) לבין 1.5 Communications ‏(1.5.1 UHF Transceiver לפקודות ו-1.5.2 S-band Transmitter לנתוני המטען). צוותים שונים בונים את שני הצדדים, וכל פקודה שהלוויין מבצע וכל תמונה שהוא שולח לקרקע חוצות את הגבול הזה.

מציאת ההחלפות

מעבר הצילום הרגיל של המודל, OPS Run Nominal Imaging Pass, מפורק לשתים-עשרה פונקציות, OPS.1 עד OPS.12, ואחת-עשרה מהן מוקצות ל-Asset שמבצע אותן. דיאגרמת ה-N² שלו מציבה אותן על האלכסון ואת הפריטים שהן מחליפות בתאים:

שני תאים חוצים את הגבול בין C&DH לתקשורת:

  • שורה OPS.2 Receive Imaging Plan (מבוצעת בידי UHF Transceiver), עמודה OPS.3 Load Command Schedule (מבוצעת בידי C&DH): Command Packets, מנות הפקודה המפוענחות מהרדיו.
  • שורה OPS.7 Encode and Store Image ‏(C&DH), עמודה OPS.8 Transmit Image Data ‏(S-band Transmitter): Downlink Frames, נתוני תמונה דחוסים ומחולקים למנות.

החלפה שלישית לא מופיעה במעבר הזה כי היא מגיעה מלוגיקת המצבים של החללית: פעולת הכניסה Enable S-band Transmitter של ה-C&DH שולחת Transmitter Enable Command אל F9 Transmit Payload Data, שמבוצעת בידי S-band Transmitter. רשימת ממשקים שנבנתה מתרחיש אחד בלבד הייתה מפספסת אותה, ולכן הפונקציות מוקצות ל-Assets בכל המודל לפני שמפרטים את הממשקים.

ההדגמה כבר נותנת לכל החלפה נתיב פיזי. כדי ליצור מהם ממשק מבוקר אחד, הוספנו רכיב יחיד לפרויקט ההדגמה: Conduit הורה, IF-26 C&DH to Communications Interface, שמחובר לשתי תת-המערכות, במצב Agreed, בבעלות Comms Lead, ושני הקישורים הקיימים הם הצאצאים שלו. כל השאר בהמשך הוא ההדגמה כפי שהיא מגיעה.

קישורנקודות קצהתווך ומחברנושאקיבולתמצב
IF-07 Radio Command InterfaceUHF Transceiver ← C&DHUART, ‏115.2 kbaud; ‏J3 (Micro-D 9)Command Packets, ‏0.0096 Mbps ‏(9.6 kbps)0.1 Mbpsבקו בסיס (Baselined)
IF-08 Payload Data InterfaceC&DH ← S-band TransmitterSpaceWire; ‏J4 (Micro-D 9)Downlink Frames, ‏10 Mbps; ‏Transmitter Enable Command, ללא קצב מוגדר100 Mbpsמוסכם (Agreed)

כל קישור עוקב לדרישה שמניעה אותו: IF-07 satisfies 5.2 UHF Command Uplink ‏(“The UHF transceiver shall receive ground commands at 9.6 kbps”), ו-IF-08 satisfies 5.1 S-band Downlink Rate ‏(“The S-band transmitter shall downlink payload data at 10 Mbps”).

דיאגרמת הממשק

דיאגרמת בקרת הממשקים מציגה את שני הצדדים כרצועות, את ממשק ההורה באמצע, כל קישור כפס עם המצב, הקיבולת והפריטים שלו, וקו מכל קישור לחלק שהוא מחבר:

ברצועת ה-C&DH אין חלקים כי המודל מתייחס למחשב הטיסה כיחידה אחת: שני הקישורים מסתיימים ב-C&DH עצמו. בצד התקשורת כל קישור מסתיים ברדיו אחר, וזה בדיוק מה שצוות הרתמות צריך לדעת.

ה-ICD שנוצר

ה-ICD מיוצא מאותם רכיבים כמסמך Word. העמוד הראשון שלו מכיל את מרשם הממשקים וסיכום מצב; כל Conduit מקבל אחר כך סעיף משלו עם נקודות קצה, מחבר ופינים, תווך, פריטים מועברים עם כיוון וקצב, הדרישות המקושרות ובדיקת הקיבולת.

הורדת ה-ICD: ICD של EO-1 לממשק C&DH לתקשורת (.docx), המסמך המלא בן שלושת העמודים כפי ש-Holarch ייצא אותו, בלי תאריך הייצוא. הוא מכיל רק את נתוני ההדגמה הבדיוניים של EO-1.

מה הדוגמה מראה

  • המרשם הוא סדר היום של קבוצת העבודה. IF-07 בקו בסיס, ולכן שינוי בו עובר דרך בקשת שינוי. IF-08 מוסכם: שינוי עדיין דורש את צוות ה-C&DH ואת צוות התקשורת. לאף אחד מהם אין TBD או TBR פתוח, ולכן הממשק הזה מוכן להיכנס לקו בסיס כמכלול.
  • בודקים את הקיבולת מול מה שהתווך באמת מספק. IF-07 נושא 9.6 kbps על קיבולת רשומה של 0.1 Mbps, שהמסמך מדווח כ-10 %. ‏UART ב-115.2 kbaud עם סיבית התחלה אחת וסיבית עצירה אחת לכל בית מעביר 115,200 × 8 / 10 = 92,160 bit/s של נתונים, כך שהקיבולת האמיתית היא כ-92 kbps והעומס הוא כ-10.4 % ממנה. המרווח גדול בכל מקרה, אבל הנתון הרשום מעוגל כלפי מעלה; בקישור עמוס יותר העיגול הזה היה מסתיר בעיה.
  • קישור יכול לעבור בזמן שהמערכת שלו נכשלת. IF-08 מעביר 10 Mbps של מסגרות על קישור SpaceWire של 100 Mbps, ‏10 % מהקיבולת. האילוץ נמצא ממשק אחד בהמשך השרשרת: IF-12 S-band Downlink נושא 9.6 Mbps על קישור רדיו של 10 Mbps, ‏96 %. זרם מסגרות מהיר יותר היה עובר את IF-08 בקלות ונכשל באנטנה, ולכן סקירת ICD מסתכלת על השרשרת, לא על קישור אחד.
  • פריט בלי קצב לא נבדק. ל-Transmitter Enable Command אין קצב נתונים, ולכן בדיקת הקיבולת משמיטה אותו. הוא זעיר, אבל ערך ריק הוא פריט פתוח: נותנים לו קצב, או TBD עם בעלים.
  • לממשק ההורה אין קיבולת משלו. הוא מאגד את הפריטים של הקישורים שלו (שלושה כאן) ונותן לזוג הצדדים מסמך אחד, בעלים אחד ומצב אחד; בדיקות העומס רצות על כל קישור.
  • שינוי הוא עקיב. אם המשימה עוברת לשידור מהיר יותר למטה, הקצב של Downlink Frames משתנה במקום אחד, הבדיקות על IF-08 ו-IF-12 רצות מחדש, ודרישה 5.1, שעוקבת ל-IF-08, מציינת מה צריך לאמת מחדש.

לנסות ב-Holarch

  1. יוצרים את ההדגמה דרך ניהול פרויקטים ← קובצי הפרויקט ▾ ← פרויקט הדגמה חדש ← CubeSat (הנדסת מערכות מודרכת).
  2. פותחים את ממשקים ← דיאגרמות N² ופותחים את דיאגרמת ה-N² של הפעולה OPS Run Nominal Imaging Pass כדי לראות את ההחלפות בין הפונקציות שלה.
  3. פותחים את ממשקים ← ICDs, לוחצים על + דיאגרמה חדשה ובוחרים C&DH כ-Asset ההורה השמאלי ו-Communications כימני.
  4. גוררים את ה-Conduits הקיימים IF-07 Radio Command Interface ו-IF-08 Payload Data Interface מלוח הרכיבים אל התיבה המרכזית. הפריטים והחיבורים שלהם מגיעים יחד איתם.
  5. בוחרים קישור כדי לסקור את מצב הממשק, בעלים, TBD/TBR, קיבולת ו-יחידות שלו, ואת הדרישות המקושרות אליו.
  6. לוחצים על ייצוא מסמך ICD למסמך Word, או על ייצוא ICD (CSV) לטבלה.

ממשקים ← מרשם הממשקים מפרט כל ממשק בפרויקט עם המצב ובדיקת הקיבולת שלו; בהדגמה הוא מציג את IF-05 מעל הקיבולת. הוראות צעד אחר צעד נמצאות ב-הפקת מסמך בקרת ממשקים; ממשקים בקו בסיס משתנים דרך בקשות שינוי.

לאן ממשיכים